פסק-דין בתיק בר"ע 3021/07

בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל במסגרתה קבע, כי טענות המבקשת בבקשתה לתקן טעות סופר בהחלטתו מיום 29.9.06, הינן, למעשה, טענות החולקות על המסקנות שבהחלטה ומקומן לפני ערכאת ערעור.

רקע עובדתי

1.         המבקשת היא חברה יזמית הבונה את היישוב "קרית ספר" באזור מודיעין עילית. המשיבה היא חברה קבלנית שהועסקה על ידי המבקשת בבניית הישוב. בין הצדדים נתגלע סכסוך אשר נדון בהליכי בוררות לפני שני בוררים שונים, במהלך כ-10 שנים. ביום 28.6.05 ניתן פסק הבורר, כב' השופט (בדימוס) ו' זיילר, אשר אושר כפסק דין בבית משפט זה (ה"פ 4242/05). במסגרת פסק הבוררות חויבה המבקשת לשלם למשיבה סכומים כספיים שונים. המבקשת שילמה למשיבה סכומים שונים שהיוו לדעתה מלוא החיוב לפי פסק הבוררות.

2.         בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לפרשנותו של פסק הבוררות. המשיבה טענה כי המבקשת לא פרעה מלוא החיוב שבפסק, ומשלא נענתה על ידי המבקשת פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצוע פסק הדין.

המבקשת הגישה בקשה בטענת "פרעתי" ולאחר דיון בטענות שונות שהעלתה המבקשת שאינן שייכות לענייננו, נותרה לדיון הסוגיה של חישוב שכר-טרחת עורך-דין שנקבע בפסק הבוררות. בהקשר זה קבע הבורר שעל המבקשות לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד "בשיעור של 7.5% מהסכום שיש לשלמו בפועל לפי פסק בוררות זה, בצירוף מע"מ". המשיבה גרסה שיש לחשב את שכר-טרחת עורך-הדין כנגזרת ממלוא הסכום שנפסק לטובתה כולל שכר-טרחת הבוררים (סך של 591,516 ש"ח), ואילו המבקשת גרסה כי שכר הטרחה יחול רק על הסכום "שיש לשלמו בפועל" לפי הפסק, וכיוון שרוב שכר-טרחת הבוררים שולם לפני מתן פסק הבורר, יחול החישוב האמור רק לגבי היתרה של שכר הבוררים שטרם שולם (סך של 275,362 ש"ח).

3.         בהחלטה מיום 3.6.06 קיבל ראש ההוצאה לפועל את עמדת המשיבה, היינו, כי שכר הטרחה בשיעור של 7.5% יחול כנגזרת מכלל הסכום שנפסק כשכר-טרחת הבוררים, כולל הסכום שכבר שולם על ידי המבקשת קודם למתן פסק הבוררות (סעיף 29 להחלטה - נספח ו' לבקשת רשות הערעור).

4.         משלא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר אופן החישוב קיים ראש ההוצאה לפועל דיון נוסף, ובהחלטתו מיום 29.9.06, שב וקבע כי הוא מאמץ את עמדת המשיבה לדרך חישוב שכר-טרחת עורך-דין (סעיף 3 להחלטה - נספח י"ב לבקשת רשות הערעור).

5.         המבקשת לא שילמה יתרת החוב וביום 5.12.06 הגישה המשיבה בקשה להפעלת הליכי גביה. המבקשת מצידה הגישה ביום 10.12.06 בקשה לתיקון טעות סופר של ההחלטה מיום 29.9.06, ולמעשה שבה על טענתה, כי שכר-טרחת עורך-דין על פי החלטת הבורר צריך להיות מחושב מיתרת הסכום של שכר הבוררים שלא שולם על ידה עד למועד מתן פסק הבורר. לאחר קבלת תגובת המשיבה קבע ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו מיום 27.12.06, כי טענות המבקשת באשר לטעויות שנפלו בהחלטתו מיום 29.9.06 "אינן באות בגדריה של בקשה לתיקון טעות סופר. טענות החייבת הינן למעשה טענות המבקשות לחלוק על המסקנות שבהחלטתי האמורה, וזאת באשר לאופן חישוב הסכומים הקבוע בהחלטה. מקומן של טענות כגון דא הינו בפני ערכאת הערעור ואין מקום שאדרש להן". כן הורה ראש ההוצאה לפועל על הפעלת ההליכים המעוכבים. משנקטה המשיבה בהליכי עיקול הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים אלה עד למתן החלטה בבקשתה לתיקון טעות סופר. ביום 8.1.07 דחה ראש ההוצאה לפועל בקשה זו בקובעו, כי ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר ניתנה על ידו עוד ביום 27.12.06, ולפיכך אין יסוד  לבקשה שלפניו.

6.         על שתי החלטותיו אלו של ראש ההוצאה לפועל - מיום 27.12.06 ומיום 8.1.07 - בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים

7.         בבקשתה שבכתב טוענת המבקשת, כי ראש ההוצאה לפועל טעה בהחלטתו מיום 27.12.06, משלא בחן לגופה את הבקשה לתיקון ההחלטה בדבר אופן החישוב שערך במסגרת החלטותיו. לשיטתה, לא היה מקום לערוך החישוב של 7.5% בגין כל שכר הטרחה שבו חוייבה, אלא אך בהקשר לאותו חלק שלא שולם קודם למתן פסק הבוררות. ב"כ המבקשת מפנה לתקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"), בדבר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל לתקן טעות בכל הליך.

8.         ב"כ המשיבה טוענת בתגובתה, כי בקשת רשות הערעור של המבקשת הינה למעשה על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 29.9.06, שהפכה כבר לחלוטה, ומכל מקום אין המדובר בתיקון טעות סופר, אלא בשינויים מהותיים שבכוונתה של המבקשת להכניס להחלטה. ב"כ המשיבה מבקשת לדחות הבקשה ולהותיר החלטתו של ראש ההוצאה לפועל על כנה.

9.         בדיון שהתקיים לפניי ביום 13.5.07, הסכים ב"כ המבקשת כי הבקשה לתיקון טעות סופר שהגיש להוצאה לפועל, הוגשה בחלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 29.9.06. עם זאת הוסיף ב"כ המבקשת וטען, כי איננו חולק על העקרונות שקבע ראש ההוצאה לפועל בחישוביו, אלא שבאופן חישוב הסכומים נפלה טעות של מעל ל-300,000 ש"ח, והיפנה לפרוטוקול הדיון בטענת "פרעתי" לפני ראש ההוצאה לפועל (נספח י"א לבקשת רשות הערעור - פסקה שניה בעמ' 2).

10.       ב"כ המשיבה טענה, כי טענות ב"כ המבקשת הינן טענות חדשות ועליה לבדוק האם הסכום ששולם ישירות לבוררים הופחת מחובה של המבקשת (פר' עמ' 3,       ש' 23-25).

ביום 20.5.07 הגישה ב"כ המשיבה תגובה בכתב בה שבה על טענותיה בתשובה לבקשת רשות הערעור, אולם אין אף לא מילה אחת בקשר לשאלה עליה התחייבה להשיב.

דיון

11.       על פי סמכותי בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת לאחר שניתנה לצדדים ההזדמנות לטעון לנושא זה.

12.       תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כך:

"ראש ההוצאה לפועל רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, וכן רשאי הוא ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או שנגנז בטעות ובדבר כל ענין אחר, ככל שייראה לו צודק".